17          מחברתו של אפרים

נתן רובין חזר ונסה לארגן את הדפים המפוזרים בצורה מסודרת.  הקניות שערך במכולת של יוסל    הכניסו אותו להוצאות מופרזות, והוסיפו מעט מידע והרבה סימני שאלה  לאותו משפט שנזרק מפיו של יוסל בבית הכנסת.

-נכנס בחור צעיר, קנה סיגריות וגפרורים, שאל אם גר בסביבה אחד בשם פרץ  שינפלד.

-פרץ או פריץ?

-היינו-הך. את שמך בקושי אני זוכר, מי יודע מה בדיוק אמר אותו אדון.

-אדון מבוגר? אמרת בחור!

-ומה זה משנה. אני אינני זוכר את תאריך הלידה שלי, ואתה חושב שאזכור את שלו?

-יוסל, יוסל. מקום בשורת הכבוד בבית הכנסת בימים הנוראים, זה יכול להזכיר לך משהו?

-לכבוד יחשב לי הדבר.

-ובכן, חושב אתה שאחכה כאן עד הערב?

-מר נתן הנכבד. הקשב לי. צעיר, לא משלנו, איננו מבין מלה אחת אידיש.  לפי המבטא, מארץ הקודש.

-ומה אמרת לו?

-מה יש להגיד? אמרתי שעזב לפני שנים.

-ואז?

-שאל על חבריו, היכן גר, במה עסק.

-ואתה ספרת לו?

-וכי לא אספר למי שקונה כל כך הרבה חפיסות סיגריות וממתקים , ומשלם עבור כל אחת בנפרד ?

-בשטר של חמישה דולר, ומשאיר לך את העודף....

-עשרה, עשרה דולר, נתן. האם עשיתי משהו רע? קורה נס, ויהודי עושה ביום אחד רווח של חודש.

בשביל מה צריך צעיר ישראלי לחטט בדירתו של אפרים?  ואיזו מין חוסר מזל ואפילו חוצפה  להקדים אותי , כנראה בכמה שעות בלבד.

נתן התישב שוב ליד שולחן העבודה הרחב שלו, נחוש בדעתו להוציא את המירב מהדפים הנותרים.

תיק מלא אסף בדירה. פנקסים, נירות בודדים, קרעי דפים, ספרים ישנים ומחברת עבה שמצא מתחת למזרון.

כמה גיליונות  הכילו שורות מספרים, אותיות, תרשימים משונים אשר לא אמרו לו דבר.

אלו אינם בשבילי. אנסה משהו בכתב יד ברור.נתן עבר אל המחברת.

נובמבר, אך באיזו שנה? אך מה זה משנה, בין שלושים ותשע לארבעים וחמש. הסיפורים שספר לי, גם בהם התחמק מלנקוב בשמות, תאריכים, מקומות. הכפר, היכן הוא מדבר על הכפר בו ישב?

נתן דפדף הלאה, מחפש קשר לכמה רמזים ששמע מאפרים בעבר.

בן, ואולי בת, יש לו,  והוא איננו אומר מלה. אדם מוזר, ללא ספק. מענין אם נסה לחפש, קצה של חוט הרי היה לו. ואולי חשש לשמוע את אשר אולי קרה אחרי שהסתלק? ומדוע עזב, מדוע ברח? אולי חשש ממה שיעשו לו כאשר תצא אותה גויה וכרסה בין שיניה. היתה זו בתו או אשתו של בעל הבית, כפי הנראה. וכפי שהוא מתאר אותם, אצלם היו הורגים. את שניהם. איכרים עלובים מיערות פולין.

באותו שבוע בילה נתן רובין שעות ארוכות בנבירה בעזבונו של אפרים גוטהלף. ספרי הקבלה והמיסטיקה היו נשגבים ממנו. וכאשר מצא ביניהם רשימות וחוברות בשפה לא מובנת, וכמה סמלים נוצריים, הבין שהמפתח לתעלומה צריך להיות נעוץ בסיפורו של פרץ.

פרץ זה הרי גם הוא ברח והסתתר בזמן המלחמה. שרידי הספרים שמצאתי, ודאי הביא הוא איתו בדרך כלשהי ממנזרי אירופה. והרי אפרים עצמו אמר לי שכל אשר לו, מפרץ קיבל.

עיון חוזר ונשנה במחברת לא שפך אור נוסף על החידה.  כמה עשרות דפים, רשימות מקוטעות, רובן ללא ציון מקום או תאריך. קרוב לשנה נדד אפרים, בחור בן עשרים, לאחר שמשפחתו נרצחה באחת העירות במרכז פולניה על-ידי הגרמנים הכובשים בסערה את אירופה. מזלו שיחק לו, וכשם שהצליח להיות השריד היחידי לקהילתו, כך הצליח למצוא מחסה, בערמה ובמעט מזל, עד שהשכיר עצמו לעבודה בבכפר נדח.

את בריחתו השניה לא הנציח ביתר פירוט  מאשר את הראשונה. בדרך לא דרך הגיע עד לקהילה הקטנה שבברוקלין.  את התקופה הזו, ואת הופעתו והעלמותו של פרץ הכיר נתן ממקור ראשון.

היה זה הדף האחרון במחברת. אלה שאחריו נתלשו.

18            פגישה  משולשת

רותי, אטינגר ושלמה לא הרגישו איך עובר הזמן. שלמה ספר על השיטות  בהן נתן לחלץ משפטים מוצפנים מתוך טקסטים שונים.  לא היה צורך בבקשות או שכנועים. שלמה שמח לבוא האורחים, ומיד החל להסביר בהתלהבות את עסקי הנבואות הגנוזות שלו.  מעולם לא זכה לביקור של אנשי מדע מכובדים אשר, למרות שלא אמרו זאת במפורש,  היו זקוקים נואשות לעצה ולעזרה.

-חייבים היינו לפתח שיטות מיוחדות לפענוח צופנים מן העבר הרחוק. תוכנות ההצפנה והפצוח החדישות, אלו המשמשות כיום, בעידן המחשבים,  את שרותי הביון ואת חברות כרטיסי האשראי אינן מתאימות. אלו הן שיטות המתיחסות לתהליכי מיחשוב מתקדמים, אשר אינם שיכים לעניננו.  

-ואותן נבואות  שאתה מוצא בכתבי הקדש, הוצפנו שם בידי אדם, או בידי שמים?  שאל אטינגר,מנסה בכל יכולתו לשוות נימה של רצינות וכבוד לשאלה, אך ללא הצלחה יתרה.

שלמה, מתעלם מהבקורת והציניות, ענה בשקט וברצינות.

- אין כל הבדל . נבואה יכולה להגיע אלינו רק אם מקורה בכח עליון כלשהו, גם אם המתווך שהעביר אותה לידיעתנו, או הצפין אותה עבורנו הינו בשר ודם.

ההגיון שבתשובה פעל על אטינגר.

-אמרת שפיתחתם שיטות, בלשון רבים. יש לך שותפים לענין? וכיצד בכלל הגעת אל הנושא הזה?

-סיפור ארוך ומשונה. תולדות חיי. אוסף של צירופי מקרים . אולי  אספר לך בהזדמנות.

-מענין. גם לי היתה פעם פגישה מקרית ששנתה את גישתי לנושא הגנטי שבו רותי ואני עוסקים היום. אספר לך בהזדמנות....

שעה ארוכה דנו והתווכחו באם הקבועים המתמטיים שמצא שלמה מוצפנים בתוך הקוד הגנטי הנם פרי מקריות בלבד, או  שמא לפניהם תגלית בעלת משמעות מרחיקת לכת.

- מה כל-כך מפתיע אתכם? שאל שלמה.  הרי בסך-הכל הצלחתי לפענח ולמצוא , בתוך כמה קטעי  ד.נ.א.  שסיפקה לי רותי את היחס בין היקף המעגל לקוטרו....

-וגם את בסיס הלוגריתמים הטבעיים, את הקבוע של פלנק, התרגש אטינגר, ולזה אתה קורא "בסך-הכל" ?

וכמובן, טור המספרים בו כל מספר הוא הסכום של שני קודמיו, טור הקסם של פיבונאצ'י!   האם זוהי חוקיות מדעית, פיזיקלית, או שמא יש כאן משמעות נוספת. אולי פועלת השרשרת המולקלרית הארוכה של הד. נ. א. כמין מחשב, אשר מסוגל לסכם שני ערכים מספריים וליצור מהם מספר חדש?     גם אטינגר וגם רותי היו מודעים למחקרים האחרונים בהם ניסו מדענים ליצור מחשבים ביולוגיים-גנטיים, בדומה למחשבים אלקטרוניים.

שלמה הפתיע אותם בספרו להם על מאמר שקרא, ובו נטען שאותה חוקיות המאפינת את תפוצת המילים בשפות המדוברות קימת, גם בתפוצת המרכיבים של הד. נ. א.

על מנת להוכיח את דבריו הזמין את אורחיו לעיין באחד בדף אינטרנט שפתח במחשב שעל שולחן עבודתו.

רותי הרגישה בקשר הנרקם בין השנים. ניכר היה ששניהם משדרים על אותו גל.

למרות השעה המאוחרת, החליט אטינגר לנצל את ההזדמנות ולהעלות את נושא "הגנים חסרי המשמעות". לתומו חשב, שאם יבקש מרותי להציג את הנושא, תהיה ההצגה פחות דרמטית, והסכנה שבחשיפת הרעיונות שעלו בפגישתו עם קרן תפחת. אולם שלמה קלט את הענין במהירות, למרות הצגת הדברים היבשה משהו של רותי.

-פרופסור אטינגר, רותי, למרות כל אשר אמרתם, קשה לי להאמין שסופו של המין האנושי רשום מראש בתוך כל אחד מתאיו. כאילו בורא עולם מפר קוד מוסרי שהוא עצמו קבע. אשר לענין השני,אין לדעתי הגיון בטענה שרוב החומר הגנטי נמצא בתאים ללא כל תפקיד או מטרה. הרי חוקרי מדעי החיים מוכיחים מזה שנים שלכל איבר, לכל מערכת בגוף החי, יש צורך ושמוש מסוים.  השם "ד.נ.א. חסר משמעות" הינו בסך הכל חיפוי על מיעוט ידיעתם של המדענים.  והכינוי "Junk D.N.A."  הינו ממש בגדר עלבון, גם לבורא וגם לאינטיליגנציה. אך הקושי המרכזי שאני מוצא בכל הענין הינו ברמה בסיסית יותר. לי נראה שיש כאן מצידכם נסיון לחדירה לתחום מסוכן ואסור, בבחינת "במופלא ממך אל תחקור". לכם המדענים חסרה האמונה להבין דברים שכאלה. בודאי שמעתם על אמונתם של אלו העוסקים בקבלה שיש סכנה בניסיון להעמיק אל הסודות הגנוזים בה. בדומה לכך, גם בתחום העיסוק שלי, כבר הראשונים שהחלו לפענח, לפני מאות שנים את הנבואות המוצפנות בכתבי הקודש, האמינו שטמונה סכנה, הן להם והן לעולם, בניסיו לחדירה לתחום אסור זה. והנה אתם מנסים לפענח את הצופן של החיים ושל המוות, את צופן הבריאה!

-בענין "חוסר המשמעות", נראה שאין לנו כל וויכוח. כנראה שלגנטיקאים יש חוצפה מיוחדת. חוקרי המוח יודעים שחלק גדול מאוד ממנו איננו משתתף באף אחת מהפעילויות המוכרות, וחושבים שאין לרוב רקמת המוח כל תפקיד. למרות זאת, איש מהם לא משתמש בכינוי "המוח חסר-המשמעות".  ברור להם שיום אחד יובהר תפקידם של חלקים אלה. ובקשר לענין הראשון, הרי כמובן, כאדם מאמין, אינך יכול לקבל שהבורא, שתפקידו בריאה ויצירה, יקבע מראש שפסגת היצירה שלו, האדם, יהיה נדון בסופו של דבר לכליה. הרי זה דבר והפוכו. מעשה הבריאה שולל את  עצמו. ואשר לסכנות, אנו בהחלט ערים להן. רק הגדרתן שונה בלשון המדעית. איננו חודרים לתחום אסור אלא לתחום מסוכן. והסכנה איננה בעונש שיבוא משמים, אלא מידי אדם, מידי מי שעשוי להשתמש לרעה באינפומציה שנחשוף.

-כלומר, גם מנקודת המבט המדעית האתיאיסטית שלך הנך מגיע למסקנות הדומות לאלו שלי. אך אמור לי, כיצד יתכן שהאבולוציה תתכנן מראש את התנוונות והרס המינים שהיא יוצרת?  הרי לך סתירה לתורת דרוין!

-ואולי זהו חלק מהתהליך האבולוציוני?  אולי כך נכחדו הדינוזאורים? התערבה רותי.

-כלומר, את מניחה שאחד מעקרונות ההתפתחות הוא שאין טעם בהמשך התפתחותו של מין מסוים לאחר שמיצה את האפשרויות הטמונות בו.

-מבחינה פילוסופית, אין זה משנה אם מדובר באדם או בדינוזאורים. השאלה נותרת, מדוע, כיצד, מוכתב שעון ביולוגי של התנוונות בתוך הגנים של יצורים חיים?

-ברגע שאתה משתמש במושג "מוכתב מראש", ומאמין בתכנון לעתיד של תהליך ההתפתחות, אתה כבר מכיר בקיומו של כח עליון, אמר שלמה. המדע שאינו מכיר בכח העליון מיוצג על-ידי תורת הברירה הטבעית של דרווין, ואצלו מדובר רק על התאמת המינים לנסיבות המשתנות. ובכל זאת,דרווין היה כומר, ודתי למדי. כנראה שהשאיר בידי אלוהיו רק את יצירת המוטציות.

-אך הבחנה דקה זו כנראה שלא הובנה על-ידי עמיתיו. בסופו של דבר נתפש כמתנגד לכנסיה. גם הוא וגם קופרניקוס, שני כמרים שערערו את אושיות הכנסיה הנוצרית.

- והאפיפיור הנוכחי כבר הודיע שהוקעת גלילאו היתה טעות, ושתורת דרווין משקפת את התכנון האלוהי. הוא כנראה מבין שגם מאחרי המקריות והסטטיסטיקה חיבת להמצא משמעות .

-אולי גם אנו נזכה לברכת הפופ, אמרה רותי, מנסה לקצר את השיחה הפילוסופית, ולהעביר את הדיון לפסים של הסקת מסקנות מעשיות כלשהן.

-אמת הדבר שכל ענין שבו קיים תכנון מראש, מרמז על קיומו של כח עליון, בכל אופן, כח שהוא מחוץ למסגרות המדעיות המקובלות המאמינות בסיבה ומסובב.

-מדע ודת, המשותף להם הוא חיפוש האמת, סכם שלמה. המדע על-ידי הספק, הדת על-ידי האמונה.

רותי הציגה את הסכום מנקודת המבט שלה:

-הספקנות המדעית של אטינגר מונעת ממנו לקבל שבתוך הכרומוזומים שלנו רשומים חוקי המתמטיקה והפיזיקה.  האמונה של שלמה מונעת ממנו לקבל שבתוך אותם הכרומוזומים מוצפן התסריט של סוף המין האנושי. ואצלי, לא הספקנות ולא האמונה קובעים. אני כנראה מונעת על-ידי סקרנות מצד אחד, ועל ידי חרדה מן הצד השני. אני פשוט רוצה לדעת את האמת. רק האמת יכולה להרגיע הן את הסקרנות והן את החרדה.

-מוטלת עליך אם-כך משימה רצינית, פנה שלמה אל רותי. דעי לך שהחרדה אינה יכולה להעלם על-ידי מציאת סיבותיה,אלא רק לאחר שתמלא את תפקידה.

- ומהו תפקידה של החרדה?

-את זה נמצא אולי בהמשך.

השיחה נמשכה כך עד לשעות הלילה המאוחרות. בכל פעם שניסתה רותי להעבירה אל האפשרויות המעשיות שבניצול שיטותיו של שלמה לפענוח הצופנים הגנטיים, חזר אטינגר אל השאלות הפילוסופיות. שלמה לא לחץ לשום כוון, ונתן לאטינגר להוביל את השיחה כרצונו. אך לאחר שעזבו אמר לעצמו:

מדענים חסרי אמונה. פסיכיאטר הם צריכים לפני שיחליטו מה לעשות. אך ללא ספק אטינגר זה עתיד לחזור אלי. ולאחר שיכיר בכוחן של שיטות שבירת הצופנים שלי, יתחיל אולי גם להכיר בכוחו של מי שהצפין את כוונותיו הנסתרות הן בספרים ישנים והן בקוד הגנטי.

בדרכו הביתה האזין אטינגר לחדשות. שני טילים נחתו שוב, מבלי לגרום כל נזק, בצפון  הארץ. הם נורו כנראה מדרום לבנון. אטינגר נזכר בסיפור ששמע לאחרונה מאחד מידידיו. מסתבר שנפוצות שמועות על-כך שטילים הפוגעים בצפון הארץ מקורם באיראן ולא בלבנון.

לא רק אני צריך להתחקות אחר האמת המסתתרת מאחרי שמועות מפחידות. כל אחד ותחום הפחד שלו.

אטינגר פותח את דלת ביתו בשקט. משתדל ששיקשוק המפתחות לא יעיר את אשתו. השעה מאוחרת. על קצות אצבעותיו מתקדם אל תוך הסלון, מתישב על הכורסה, מול הטלביזיה הכבויה. מאזין. אין תנועה בבית. מרוצה שלא התעוררה, רוצה להיות עם מחשבותיו. את הטלפון מושך לידו.

אם יצלצל, יוכל להרים מיד.

הגיון. חיבים לחשוב בהגיון. שלמה מוצא משפטים מוצפנים בעברית בתוך טקסט כתוב בעברית.   לקרוא את הטקסט הרגיל, אות אחרי אות, מלה אחרי מלה, פסוק אחרי פסוק, את זאת יכול לעשות כל אחד. ומה עושה שלמה? קורא את האות השניה, הרביעית, השמינית. או בסדר אחר כלשהו, למשל, האות האחת-עשרה, העשרים- ושתים, השלושים-ושלוש. או בעשרות אלפים סדרות וצרופים אחרים, בעזרת התוכנות שלו. וכך הוא ממשיך עד שהוא מגלה מפתח, צופן, שנותן צרופים בעלי משמעות. נבואות לעתיד?  לא אתוכח. נחכה לעתיד ונראה מה מהן יתגשם.

אבל אני מדבר על ההווה.

הכרומוזומים שלנו. הקוד הגנטי. ארבעים וששה כרומוזומים, שהם ארבעים ושש שורות בסך הכל.

ובכל שורה, כמאה וחמישים מליון בסיסים, שהם כמו מאה וחמישים מליון אותיות.

ואנחנו יודעים לקרוא את השורות האלו, לפחות את חלקן, ובהחלט גם להבין את המשמעות.

אלא מה, הנה כאן שורש הענין, שורש הטעות.

 אנחנו המדענים קוראים את הקוד הגנטי כאילו היה זה ספר!  אות אחרי אות, מלה אחרי מלה, פסוק אחרי פסוק, בקו ישר אחד. ויתרה מזו אנחנו מאמינים ובטוחים שגם המנגנונים הביוכימיים שבגוף החי חייבים לפעול בקו ישר אחד.

 ולמה? כי כך הורגלנו. כי כך למדנו מילדותנו לקרוא ספרים. קריאה לינארית, ברצף ישר.

 אבל הכרומוזומים אינם ספר! 

אולי ננסה לקרוא אותם בשיטות של שלמה? הרי אין כל סיבה להניח שהמנגנוים המתרגמים בגוף החי את האינפורמציה הגנטית לתכונות אנושיות יעבדו דוקא בבאותה דרך בה אנו קוראים ספר! למשל, אות ראשונה בשורה הראשונה, אות שניה בשורה השניה, וכן הלאה, או בכל צירוף מתימטי אחר, לפי השיטות של שלמה.

הוא מרים את השפופרת ומחיג.

-לא הערתי אותך?

-לא, חשבתי שתתקשר.

הוא חוזר ומסביר לשלמה כמה חוקי יסוד גנטיים.

-מחר אכין עבורך כמה רשומים של רצף גנטי. אין צורך להסתבך מלכתחילה בכל ארבעים-ושש השורות בנות מאה-וחמישים מליון אותיות כל אחת. נתחיל בכמה קטעים מתוך "הד.נ.א. חסר המשמעות".  אותם הקטעים שרותי מצליחה לחסל בעזרתם את החידקים שלה.

- אם כך, נשתמע מחר. טוב היה לפגוש אותך.

- עוד שאלה לי אליך. לא הצליח אטינגר להתאפק. הרשה לי לנחש, מוכר לך במיקרה מישהו בשם פרץ שינפלד?

רק כאשר  נכנס אטינגר למיטתו הבין  ששבר את כל כללי הסודיות.

19              רחובות, 1999                  

העולם עבר משנת 1998 לשנת 1999 ללא אירועים מיוחדים. חגיגות מיוחדות לא התקימו בשום מקום בעולם. מצב רוחו של "הכפר הגלובלי" היה טוב למדי, אם לשפוט לפי הנעשה בארצות המפותחות ובין גולשי האינטרנט. אך בשולי אותו "כפר" , פגעו אסונות טבע  במקומות שונים, רעידות אדמה, פגעי מזג -אויר. מלחמות פרצו במקומות נידחים, ומסכי הטלביזיה מלאו בתמונות של הרוגים, מגורשים, ילדים רעבים וערים מופצצות.  רואי השחורות ראו את אלה כמבוא בלבד לקראת העתיד להתרחש עם תום האלף. האירועים המתוכננים לקראת תום שנת 1999 בלעו את התקציבים. הויכוח הציבורי בשאלה מתי אמנם מסתים האלף השני לספירת הנוצרים, בתום שנת 1999 או בתום שנת 2000, הוכרע על-ידי אנשי המחשבים. הצפיה לקראת התפרצותו של "באג 2000", והויכוח שהלך והתחזק בשאלה,  האם אמנם נחזה באותו לילה בהתמוטטות המערכות או שהכל יעבור בשלום, נתן תוכן לחגיגות סיום האלף המתוכננות. חברות תקשורת לווינים כבר החלו למכור כרטיסים לאירועי ענק, בהם, נתן יהיה לצפות ולהתעדכן בכל המתרחש בעולם, החל מן ה31- בדצמבר 1999, ועד ל3- בינואר 2000, היום בו יפתחו, או יתמוטטו, כל הבנקים והבורסות בעולם לקראת האלף החדש. כסוי טלביזיוני בזמן אמיתי על גבי מסכי ענק הובטח למשתתפים באירועים, כולל תצוגות על המתרחש באטמוספירה, עבור אלו המאמינים שמערכות הטילים של ברית-המועצות לשעבר תחלנה לפעול מעצמן, ללא כל בקרה.  כל זאת כמובן באדיבותם של אותם ענקי מחשבים ותקשורת אשר הציוד והתוכנות שברשותם נקיים, כך התברר פתאום, מכל חשש לפגעי  "באג 2000".  הפניקה והמוזרויות באינטרנט שברו שיאים.

מה יהיה גורלם של כל הבנקים, החברות, התעשיות והממשלות אשר אינם שיכים לקומץ ענקים אלה, היה עדין נתון בסמן שאלה, והשמועות בדבר קונספירציות בין-לאומיות פשטו במהירות.

חברת התוכנה הקטנה בה עבד אלי לא היתה קשורה לחברות הענק  העולמיות השולטות בשטח המחשוב. התוכנות שפתח אלי הלכו והשתפרו, והעסקים היו טובים. העולם האמין יותר ויותר שהחברות  הגדולות מתכוונות לנצל את השבושים אשר יתרחשו ללא כל ספק במערכות המחשבים בתום האלף, על מנת להשתלט על העסקים הקטנים יותר, הצפויים להתמוטטות.

רבים מאנשי המקצוע, אלו היודעים, כביכול, לפרש את האירועים, וכל המתרחש מאחרי הקלעים נהיר להם, האמינו שהעולם של תחילת האלף השלישי יהיה נשלט על- ידי מספר קטן ביותר של חברות מחשבים, תוכנה, בנקים , תקשורת ותעשיה. עדין נותרה פתוחה השאלה, האם כך יקרה הודות לניצול מסחרי קר של תופעת "באג 2000", אשר מקורה בחוסר תכנון מראש, או שמא הקשר היה מתוכנן בידי ידיים זדוניות.

בעולם המקצועי בו חי אלי היה ברור לכולם של"גדולים" יש פתרונות מוכנים מזה זמן רב, ואין הם מוכנים לחלוק אותם עם איש. הסנט של ארצות הברית דחה הצעת-חוק שנועדה לחיב את את חברות התוכנה הגדולות לשחרר את כל המידע הנוגע ל"באג 2000" לציבור.  פתרונות פלא ,כגון זה שאלי חשב אך לפני זמן קצר שהצליח למצוא, היו יכולים לשנות את המצב, אך גם פתרונות הבינים החלקיים היו בעלי ערך ומבוקשים מאד.  הזמן הלך ואזל.

-מהיום אנחנו נכנסים למשטר של סודיות מוחלטת, הודיע הבוס לאלי וחבריו שהתכנסו במשרדו. מחר יגיע לכאן איש בטחון לתת לכם תדריך. תוך כמה ימים נקבל כספות לשמירת מסמכים, ושמירה, ללא הפסקה.

-התחדש משהו, שאין אנחנו יודעים עליו? רחש של אי שביעות רצון היה באויר.

-קבלתי ידיעות, ובבקשה, אל תשאלו מה המקור, שיתכנו נסיונות לשבוש העבודה שלנו.

-מישהו נגדנו באופן מיוחד? שאל אחד העובדים הבכירים,  הרי , עםכל הכבוד, אין אנו מהווים כח בינלאומי רציני!

-לא, לא. אל תחמיאו לעצמכם יותר מדי. גם אנחנו, גם אחרים, עושים כנראה עבודה יותר מדי טובה.

-ומה הפירוש המדויק של המלה "שבושים" שהזכרת?

בשאלה הזו כבר נשמעה נימה של חרדה. בעודו מתכנן את תשובתו המרגיעה התפרץ אלי:

-למשל, אפשר לשבש את המעצורים במכונית שלך, ואז תהיי מנוטרלת , לפחות לזמן מסוים, התערב בשיחה אחד מבעלי ההומור השחור.

-עד כאן, הרעים הבוס בקולו. מחר בתשע בבוקר כולם כאן לתדריך. הישיבה הסתימה. אלי, אתה תשאר כאן בבקשה.

כאשר הסתגרו במשרדו של הבוס, קיבל אלי הסבר.

-אלי, אל תפחיד את האנשים יותר מידי, אבל דע לך שהענין רציני. רציני ביותר.

-מה פירוש רציני?

-אנחנו בסך הכל חברה קטנה, אחת מיני רבות שמנסה לנצל את ההזדמנויות העסקיות הטמונות ב"באג 2000".ומי הם לקוחותינו? החברות הקטנות, הבנקים הבינוניים והקטנים. הענקים דואגים לעצמם. להם לא תהיה כל בעיה בשנת 2000. ואם הפעילות שלנו תציל את כל הקטנים, אז כל תכנית ההשתלטות המסחרית של הענקים על החברות הקטנות המתמוטטות לא תצא אל הפועל.

- דווקא נשמע לי חיובי למדי..

-מהבחינה העקרונית, כן. אך אין בכוחנו להלחם בתוכנית המיועדת להשליט סדר עולמי חדש. יפעלו נגדנו וכגד החברות הדומות לנו בכל האמצעים. "באג 2000" מתרחש רק פעם באלף שנים. ענקי המחשוב והתקשורת לא יוותרו בקלות על ההזדמנות שנפלה לידם!

היה זה זמן מתאים בו יכלו הפיקחים לעשות רווחים קלים על חשבון התמימים.  ערכות "באג 2000" הכוללות תרופות למיניהן, חמרי חבישה, מזון משומר, אורז וקיטניות נמכרו במחירים מוזלים. כן גם אריזות של תריסר בקבוקי מים מינרליים.  יצרנים רבים ניצלו את ההזדמנות להפטר ממלאים ישנים.  חוג הקונים הלך והתרחב מעבר לחברי כיתות ההשרדות הנפוצות בארצות-הברית, והקיף כבר אזרחים שמרנים ושלווים, תושבי תל-אביב.     אם לא יועיל, לא יזיק, היתה ההתיחסות השמרנית. והאינטלקטואלים, אנשי הספר, מיהרו לרכוש ספרי הדרכה שנפוצו בחנויות הספרים המובחרות, ומהם ניתן היה ללמוד כיצד להתמודד עם שבושים באספקת החשמל והמים.

20        פריז, אילינוי 1999

השיפוצים באתר האינטרנט של מנזר צציליה הקדושה נסתיימו, וכך נתאפשר לרון לחזור ולעיין , משך חודשי החורף הארוכים,  ביומנו של האח פריץ. הספור שהוצג בו ריתק אותו. היומן נרשם בצורה בלתי מסודרת, ושנים שלמות נעדרו ממנו. יתכן, חשב רון, שאנשי המנזר לא טרחו להעלות את כולו לאתר האינטרנט שלהם.  קטעים ארוכים עסקו בהסברים מסובכים של שיטות הצפנה ופענוח, ועל אלה דילג רון בדרך כלל, מאחר ולא הצליח להבין מהם דבר.

הוא חיפש את אותם הקטעים אשר חשפו בפניו סיפור משונה, המתחיל במנזר בפולניה בשנות המלחמה, ואשר את סיומו קשה לנחש.

רון הציץ בשעונו, ונוכח לדעת שכבר חצות. כל ענין הקודים הסודיים והאפשרות לזהות בתוך כתבים עתיקים תחזיות לעתיד ריתק אותו. אמנם, הנושא לא היה חדש לחלוטין עבורו. כרבים אחרים, נתקל פעמים רבות בעתונות ובטלביזיה בסיפורים מסוג זה. לפני כשנה קרא שמישהו טוען שזיהה בברית הישנה נבואה על רצח הנשיא קנדי. עוד סיפור שהוזכר באחת מתכניות הטלביזיה התיחס לרצח ראש ממשלת ישראל. שם טען מישהו שלא זו בלבד שהצליח לזהות את נבואת הרצח בתנך, אלא שעשה זאת לפני שהרצח התרחש. אלא שניסיונותיו להזהיר לא נפלו על אוזן קשבת. רון מעולם לא התיחס לסיפורים אלה ברצינות. עכשיו השתנתה הרגשתו. השעה המאוחרת, הפרטים המתמטיים, אותם לא הצליח להבין, ההרגשה שבעזרת האינטרנט הוא עצמו מסתובב במרתפי המנזר העתיקים והטחובים, נובר בכתבים מסתוריים, שותף סמוי לתגליות אדירות, כל אלה גרמו לו להתרגשות רבה.  גם סיפור חייו של אותו נזיר כביכול בשם פריץ  ריתק אותו. הוא החליט לנסות ולנצל את המחשב כדי ללמוד עוד על אותם נושאים. אך לפני כן גלש אל עמוד היומן האחרון.

לאן הסתלק? מה היו התכניות? אנשי המנזר נותרו במחשבה שנהרג ביער. האם לא שמו לב לכתוב בעמודו האחרון של היומן? היתכן שהוא עצמו ניבא את התאונה שקרתה לו?

 רון קם וניגש להציץ בחדר השינה. אישתו כבר נרדמה מזמן, משקפיה על חוטמה, והאור בחדר נותר דולק. הוא הסיר את משקפיה, כיבה את האור, הכין לעצמו כוס קפה וחזר והתישב מול המסך.

ראשית הקליד "קודים", אחר-כך, "צופנים". עשרות כתובות הופיעו לפני עיניו. להפתעתו נתקל ביניהם שוב באתר מנזר האחיות על-שם צציליה הקדושה.

אם כך, נראה שהעסק הזה עובד כהלכה!  חשב לעצמו בשביעות רצון.

את תשומת ליבו משכו כמה כותרות שהתיחסו לקוד הגנטי.

גם זה נושא מענין שתמיד רציתי לקרוא עליו. מתי אספיק לעבור על כל החומר הזה?

הוא המשיך לעיין.

ומה ענין אתיקה ומוסר לקודים וצופנים? מה הקשר לקוד הגנטי?

בדף שנפתח לפניו קרא:

רון לא הבין דבר וחצי דבר בגנטיקה. הסגנון שבאותה רשימה הרגיז אותו. כמהנדס, היתה הכותרת "הנדסה גנטית" בעלת משמעות חיובית, והתועלת הטמונה בה, כפי שהוזכרה מפעם לפעם בכתבות בטלביזיה ובעיתונות, היתה ענין ברור ומובן.

הוא כיבה את המחשב. השעה היתה מאוחרת.

ספרון ההדרכה שקנה לצורך לימוד הגלישה באינטרנט היה מונח לפניו. הוא זכר שקרא בו על מאות אלפים, מיליונים, של אתרים משונים ותמהוניים, על העדר הביקורת והעריכה, על האפשרות לפרסם כל דבר העולה על רוחו של כל אחד, לשלוח תגובות, להתווכח. הוא סיים את שאריות הקפה  שכבר התקרר. למרות עיפותו הפעיל שוב את המחשב, וחזר ופתחאת אותו אתר המזהיר , או מאים בכוונות זדון של מדענים חסרי מצפון ואחריות,  חיפש ומצא את תיבת התגובות שלהם ורשם את תגובתו:

רון החליט לסיים בכך את שעשועי הלילה. השעה היתה מאוחרת , ונראה לו שאישתו איינה מאושרת מכך שבכל ערב היא פורשת לחדר השינה לבדה.

21             תל-אביב   1999                              

חבורת הילדים התרוצצה על פיסת הדשא הקטנה בחזית הבית, מנסה להפוך את השטח המצומצם למגרש כדורגל מאולתר.

-שימו לב, עוד מישהו מגיע.

ההתרוצצות נעצרה, זו הפעם הרביעית בתוך כרבע שעה. בבית המשותף, בן חמש קומות ועשרים דירות, הכירו כל שכן, וידעו על כל מה שמתרחש.

-ראשון הזקן...

-לא זקן ממש, מבוגר.

- שיהיה. אחריו החתיכה...

- ואחריהם שני השבכניקים.

-כמה זמן עמדה הדירה ריקה?

-ומנין לך בכלל שכולם בדרך לדירה שתים?

-נתערב.

-ומנין לך שאלה שבכניקים?

-בחייך, רואים עליהם. מרוב סודיות, כל אחד יכול לדעת.

-השבכ עדיין עסוק ברצח ראש-הממשלה. וחוץ מזה, יש להם מתקנים מסודרים. הם לא צריכים דירה בבית משותף.

-אז אולי מהמוסד.

-ראשית כל, בודקים.

מעל למבנה המכיל את פחי הזבל בחצר כבר היתה מוכנה עמדת התצפית שלהם. שנים זריזים עלו, ולחשו למטה לאחר כמה דקות:

-כל הארבעה שם. יושבים בסלון ומדברים. בואו אלי הביתה. מהמרפסת שלנו אפשר אולי לשמוע אותם.

בסלון יושבים קרן, ראש המדור שלה, סגנו ועוד אדם, מבוגר יותר.

- תכירו את ברוך, חבר ותיק.

- קדימה. אז מה הסיפור שלך, ברוך?

- כמה שזה נעים לפנסיונר לראות שלא שכחו אותו. ובנוסף לכך, נעים ביותר לראות שיש ענין מחודש  במבצע יחזקאל. זה היה מענין, מיוחד. רמת סיכון נמוכה. וגם לעשות קצת חיים בניו-יורק, כאשר כאן ערפו ראשים לאחראים על מחדל יום-כיפור.

- למה יחזקאל? שואל ראש המדור.

-היה ראש מדור עם אופקים רחבים. יחזקאל, נבואות לאחרית הימים, פרשנות יהודית, פרשנות נוצרית.....

-מה חפשתם?

-שיטות להצפנה. מיחשוב לא היה השטח החזק שלנו באותם ימים. פריץ שינפלד, פרץ קראו לו בניו-יורק, היה מומחה לצופנים עתיקים, מבוססים על צרופי אותיות, שהסתובב במזרח אירופה,  במנזרים בפולניה, התמחה בנושאים האלה. אחר-כך התישב בברוקלין. היה לו קשר למנזר הפולני בירושלים.

-יהודי או נוצרי? ממשיך ראש המדור לתחקר.

-יהודי, קודם התנצר, או שעשה עצמו נוצרי כדי להנצל בזמן המלחמה, ואחר-כך החזיר אותו בתשובה חבר שלו שגר בברוקלין, בקהילה יהודית קטנה שם.

-והוא החבר שנפטר? שואלת קרן.

-בדיוק. ומתי, בדיוק כשאני מנסה למצוא שם את שינפלד. וזה היה המזל שלי. מי ששלח אותי לחפש אותו בניו-יורק, שכח לספר לי שכבר מזמן נעלם משם. וכבר חשבתי שאחזור ואקבל על הראש שבזבזתי זמן וכסף, לא בדקתי מידע, התלהבתי יותר מדי מטיול לארצות הברית...

-ואז?

- שמחה וששון. פתאום אני שומע אנשים מתלחשים. אחד גוטהלף נפטר. כולם מרכלים. איש מוזר, קבליסט, מפענח כתבים עתיקים, ואז אני קולט את הענין! זה המחזיר בתשובה!

-ומשם סחבת את הקודים של ימי-הבינים, והתמנית לסגן-ראש-מדור הצפנה?

-בדיוק.

-פשוט נכנסת ולקחת? סגן-ראש המדור פתח את פיו לראשונה.

-פשוט. הדירה היתה נעולה במשך השבעה.

-ובקודים האלה של ימי-הבינים השתמשתם עד שמדינת-ישראל גילתה את המחשב? שאלה קרן,

מפגינה גאוה מקצועית של צעירה בת דור המחשבים.

-עלמתי הצעירה, הגיב ברוך, בדור שלי אנשים נהגו לקרוא ספרים ולהשתמש בדמיון שלהם במקום לשבת מול הטלביזיה. וכתוצאה מכך ידענו להשתמש בהגיון שלנו ובזיכרון שלנו, ולא להיות תלויים במכונות.

-ומה עזר ההגיון שלכם ביום-כיפור?

-ומה יעזרו המחשבים שלך בשנת אלפים? שמעתי שהכל אצלכם הולך להתמוטט. 

- ילדים, תרגעו, העיר ראש-המדור. את סגנו שלח להכין קפה.

-גמרנו עם ההקדמה. ועכשיו תשמעו משהו על המשימה של קרן.

ראש המדור פותח בהרצאה קצרה. כהרגלו, חוסך במילים. כנראה שעם השנים כולם כאן למדו לשתוק, וההרגל נעשה טבע שני.

- התיאוריות האסטרטגיות החדישות אומרות שהמלחמה הבאה, בקנה מידה עולמי, לא תהיה אטומית, ביולוגית או כימית. היא תהיה מבוססת על שתי גישות. האחת, אלקטרונית, וזה לא שיך למדור שלנו, והשניה גנטית, וזה נושא הפגישה הנוכחית. ואנא שימו לב, אני מדבר כאן על קנה מידה עולמי. סכסוכים מקומיים, כמו זה שלנו, ימשיכו להיות מטופלים בכל השיטות האחרות.

"המשימה", כפי שהוא קורא לה, מלהיבה למדי. קרן,  דוקטור לביולוגיה, מתחילה להבין מדוע זקוקים במוסד למישהו שמבין משהו בגנטיקה. 

-עוד באוניברסיטה הייתי סקרנית להבין מה הספור האמיתי של"הגנים חסרי המשמעות".

-האנשים האלה חושבים שהם יודעים לפחות חלק מהספור הזה. וגם האמריקאים חושבים כך.

ועוד משהו, ישנם "מקורות" טובים, ואל תשאלי אותי בינתיים פרטים, שטוענים שאם יש משהו בחומר הגנטי הזה, זה מוצפן בשיטות דומות לאלה שהביא ברוך מארצות-הברית. ושימי לב, המדענים לא קולטים בדרך כלל מה המשמעות והתוצאות האפשריות של התגליות שלהם.

-ראה פרויקט מנהטן, התנדב שוב הסגן.

-אטינגר נחשב למומחה בינלאומי רציני. אם הוא ימצא משהו, אנחנו צריכים להיות הראשונים שנדע. ובשלב מסוים נצטרך גם להזהיר אותו שישתוק.

-האם הוא מודע לקודים של ברוך?  אולי אנחנו צריכים לתת לו רמז?

-היא צודקת הפעם, קפץ שוב הסגן. בלעדיהם הוא לא יגיע רחוק, בתנאי שהבנתי נכון.

-אם הוא לא מודע, אז רמז מהווה בהחלט אפשרות.  אבל לא נראה לי שזה יהיה נחוץ. עדין לא גמרתי למסור את כל האינפורמציה. הפעם האחרונה בה נראה פרץ שינפלד היתה לפני יותר מעשר שנים, ואז הוא היה שקוע בשיחה עם אטינגר.

לאחר כשבוע קורא ראש המדור לקרן לחדרו.

-את צריכה להתחיל שוב לחפש עבודה, הוא מודיע לה בפנים רציניות.

-איזה מין עבודה, שואלת קרן, אולי במעבדה של פרופסור אטינגר?

ראש המדור מרוצה שלא נפלה בפח. הוא גם מצין זאת בפניה, מדגיש את כשרונו לגיס עובדים מתאימים, יותר מאשר את ההבחנה המהירה שלה.

-אני מציע, כתבת מדעית בעתון.

 הוריה של קרן מאושרים לשמוע שמצאה עבודה.אמנם לא במחקר, ולא  בתחום הגנטי אותו היא כל כך אוהבת, אבל גם כתבת מדעית הינו מקצוע מכובד. הילדה מסתובבת כבר שנה ללא עבודה, עסוקה, לדבריה בכל מיני עבודות מזדמנות. חבר יש לה, אבל לא מתחתנת.

-אחרי כל הכסף שהשקענו בלימודים שלה היא מתחילה לדבר על פתיחת מסעדה.

פתאום הפתעה שכזו!

-ידעתי שתחזור למסלול המקובל, קרן לא ילדה שלוקחת סיכונים, אומרת אמא.

-הרפתקנות, זה לא בשבילה, אומר אבא.

משכורת טובה, תפקיד אחראי, עבודה מענינת, הם מתגאים בפני חבריהם.

-ואילו תחקירים  היא עושה שם?

- ניסתה להסביר לנו, אבל ממש אי אפשר להבין אף מילה.

-ככה זה אצל הצעירים. הבן שלנו עובד במחשבים, וגם לנו מושג מה בדיוק הוא עושה שם.