הדינוזאור של רוני

ספור המשך ל: רוני נוסע לחלל

מסופר ומצויר על-ידי יעקב יונת

פרק ראשון: ההפתעה של חתולי-תולי

בבוקר שלאחר הנסיעה לכוכב של הקוסם ררוטונגה ירד הגשם הראשון, היורה. בדיוק בזמן שרוני סיפר לאמא שלו, בשעת ארוחת הבוקר, על הנסיעה ועל ההרפתקאות שקרו בדרך, בדיוק אז החל הגשם לרדת. הגשם היה מאד חזק והטיפות גדולות. כזה הוא תמיד, היורה, ולכן קוראים לו - יורה! אמא אמרה שצריך לסגור את כל החלונות, כדי שהבית לא יתמלא מים, ורוני רץ לחדרו כדי לחפש את המטריה, המגפיים והמעיל. מרוב התרגשות לא הספיק רוני לספר לאמא על כל מה שקרה בדרך לכוכב של הקוסם. גם על הדינוזאורים אוהבי הבננות לא הספיק לספר, ובוודאי שאמא של רוני לא שמעה עד אותו יום על כך שדינוזאורים אוכלים עלים של בננות לקינוח, אחרי ארוחת הצהרים, וגם אחרי ארוחת הבוקר (ובמה הם מקנחים אחרי ארוחת הערב? פשוט מאד, הם לועסים קצת עשב, ואת זה הם עושים במקום לצחצח שינים).

בדרך לגן היו הרבה שלוליות, ורוני שמח לצעוד בתוכן במגפיים שלו. מרוב שמחה וקפיצות בבוץ שכח רוני לגמור לספר לאמא על הנסיעה בחללית. והעיקר, הוא גם שכח (ואולי פשוט לא הספיק), לשאול אותה כמה שאלות חשובות. למשל, מהו הכוכב עם הזנב הארוך שראו בדרך? למה כל כך חם קרוב לשמש? איך זה שבזמן שבבית לילה, אז בכוכב המאדים דווקא יום? והאם זה יכול להיות, שסביב לכוכב אחד שראו בדרך יש טבעת עשויה מזהב? הוא היה חיב לדעת את כל הדברים האלה. יודעים אתם למה? מכיוון שרוני כבר התחיל לתכנן את את הנסיעה הבאה שלו לחלל!

עד שהגיעו רוני ואמא שלו לגן, כבר פסק הגשם.

-בוקר טוב! אמרה הגננת ציפי. מה שלומכם? נרטבתם בדרך?

-לא, בכלל לא, ענה רוני, והוסיף:

-הלילה נסעתי בחללית, לכוכב מאד מיוחד!

-כן, ציפי, אמרה אמא של רוני. רוני סיפר לי הבוקר סיפור מאד מענין, על נסיעה בחללית.

-זה לא סיפור, זה היה באמת, קרא רוני.

-כנראה שרוני חלם חלום נחמד, אמרה הגננת ציפי לאמא של רוני.

-זה לא היה חלום, וזה לא היה סיפור, קרא שוב רוני בכעס. הכל היה באמת! ובכלל, עוד לא סיפרתי לאמא על כל מה שקרה לנו בדרך! הוא רץ לתלות את המטריה והמעיל שלו על הקולב, והלך לשחק עם חבריו.

אחרי הרכוז, ארוחת הבוקר, ועבודות הציור וההדבקה, היו הילדים בגן רגילים לצאת לשחק בחצר. אבל באותו יום הודיעה הגננת שבחוץ רטוב, בגלל היורה, ויש גם הרבה בוץ, ולכן ישארו כולם לשחק בתוך הגן.

רוני התישב לבדו באחת הפינות וחשב - אמא וציפי חושבות שהנסיעה שלי לחלל לא היתה באמת. הן חושבות שזה היה חלום. נראה מה יגידו החברים והחברות בגן. הוא הצטרף לקבוצה של כמה ילדים וילדות ששיחקו בקוביות, וניסו לראות מי מהם יוכל לבנות מגדל גבוה יותר.

-הקשיבו חברים, קרא רוני. יש לי משהו חשוב מאד לספר! רוצים לשמוע?

-כן רוני, ספר לנו, אמרו כל הילדים ביחד.

-אתם יודעים, התחיל רוני לספר, אתמול בלילה נסעתי בחללית לכוכבים שבשמים!

הילדים התחילו לצחוק. שתי ילדות, תאומות, שקראו להן גילי וצילי, ממש התפוצצו מצחוק. וכאשר שמעו הילדים האחרים את הצחוק המתגלגל שלהן, התחילו כולם להשתולל. אבל רוני לא הסכים לוותר. הוא רצה לספר לחברים מה בדיוק קרה בדרך.

-נסעתי לכוכב רחוק, וראיתי שם דינוזאורים אמיתיים!

-מה באמת? שאל ניר. לי יש בבית ספר גדול עם תמונות של דינוזאורים, וגם קלטת, אבל אבא שלי אומר שאין בעולם דינוזאורים אמיתיים.

-נכון אמר רוני. זה מה שרציתי להסביר לכם. אני מספר על דינוזאורים שנמצאים בכוכב רחוק מאד, בשמים! אצלנו, על כדור הארץ היו דינוזאורים לפני המון שנים. עכשיו אפשר רק לראות את השלדים שלהם במוזיאון.

-את זה כולם יודעים כבר מזמן, אמר ניר. אבל איזה מין סיפור זה שאתה נסעת בלילה בחללית לכוכב של דינוזאורים? זה לא יכול להיות בכלל, ואני לא מאמין לכל הסיפור הזה!

- תקשיב ניר, ענה לו רוני. זה בעצם כוכב שבו גר קוסם מפורסם, הקוסם ררטונגה, והוא יודע להפוך חיות צעצוע לחיות אמיתיות, והוא הפך את הצעצועים שלי לחיות, אבל הם לא אהבו את זה, ורצו לחזור הביתה.......

אבל ניר ושתי התאומות כבר רצו לשחק עם ילדים אחרים, ורוני נשאר לבדו בפינה, והיה קצת עצוב. אף אחד לא מאמין לי, חשב רוני. אולי באמת חלמתי חלום? חבל שלא הבאתי משהו מהכוכב הזה, ואז הייתי מראה לכולם את מה שהבאתי, ואז כולם היו מאמינים לי! אבל רוני לא הביא איתו שום מזכרת מהכוכב. הוא המשיך לשבת לבדו בפינה. הגננת ציפי ניגשה אליו ושאלה:

-רוני, למה אתה יושב כאן לבדך? למה אינך הולך לשחק עם כולם?

רוני לא ענה. ציפי חשבה קצת, נזכרה במה שסיפרה לה אמא של רוני בבוקר ושאלה:

- רוני, זה קשור לנסיעה שלך בחללית?

-כן ענה רוני.

- אולי תספר לי? אני בעצם עוד לא שמעתי ממך שום-דבר על הנסיעה הזו.

רוני סיפר לציפי על הנסיעה, גם על חתולי-תולי, ואיך חזרו הביתה. ובסוף אמר:

-ועכשיו כולם צוחקים ואף אחד לא מאמין לי. גם את אמרת שזה היה רק חלום!

ציפי התכופפה אל רוני ולחשה לו באוזן, בסוד:

-מה שחשוב, רוני, הוא שאתה מאמין בסיפור הזה, ושאתה יודע מה באמת קרה לך בלילה. זה לא כל-כך משנה מה חושבים האחרים. הכי חשוב זה שאתה מאמין בסיפור הזה!

ציפי השתתקה לרגע, חשבה קצת, והוסיפה:

-אתה יודע רוני, הסיפור על הנסיעה שלך לחלל ממש מקסים. וגם אם זה בכלל לא היה באמת, ואתה חלמת על זה או פשוט המצאת את זה, זה עדיין יפה ומענין. הרבה ספרים שאני מקריאה לילדים בגן הם כאלה. למשל, זוכר את הספר על הדוקטור דוליטל? או על לובנגולו מלך זולו? וגם על הבובה אלישבע? מה אתה חושב, הסיפורים האלה היו באמת, או לא היו באמת? אבל לנו זה לא משנה. העיקר שהם מענינים, ובכלל, זה כיף לקרוא ספרים.

רוני הקשיב היטב, והרעיונות של ציפי מצאו חן בעיניו. מצב-הרוח שלו השתפר, והוא הבין שאין שום טעם לשבת עצוב לבד בפינה. הוא החליט לנסות ולמצוא איזו הוכחה לכך שבאמת נסע לחלל, ואם יהיה צורך, אולי אפילו לנסוע פעם נוספת. רק שכאן היתה לו בעיה. הוא הרי הבטיח לאמא שלו לא לצאת יותר לנסיעות מסוכנות מבלי להתיעץ איתה, ומבלי לקבל רשות, והוא חשש שאמא לא תסכים להרשות לו לבצע עוד נסיעה בחללית. הוא קם ממקומו והצטרף אל אחת מחבורות הילדים. את ההחלטות והבעיות הקשות החליט לדחות לאחר-הצהרים.

כשהגיעה שעת הצהרים והגן עמד להסתים, הגיעו המטפלות, הסבים והסבתות, וגם כמה מההורים לקחת את הילדים הביתה. כשיצא רוני עם המטפלת שלו מהגן, ראה את חתולי-תולי עומד מול השער. נראה לו שלחתולי יש משהו חשוב ומאד דחוף להגיד לו. רוני נגש אל חתולי. חתולי רץ אל הדשא שמול הגן, ורוני אחריו. חתולי המשיך לרוץ, ורוני בעקבותיו. מאחריו שמע את רינה, המטפלת, קוראת:

-רוני, רוני, לאן אתה רץ? ארוחת הצהרים מחכה לנו בבית!

אבל בינתים כבר היו רוני וחתולי מוסתרים מאחרי אחד השיחים שבמגרש, ורוני שאל את חתולי בלחש, כדי שאף אחד לא ישמע:

-מה קורה? לאן אתה רץ?

-אני צריך להתיעץ איתך, ענה חתולי. אני חייב להראות לך משהו!

-עכשיו אני צריך לעלות הביתה, אמר לו רוני. אבל בעוד שעה בערך המטפלת יורדת איתי לשחק בחצר, ואז תוכל להראות לי..... מה בעצם יש לך להראות לי?

- חכה בסבלנות עוד שעה, אמר חתולי. וכדאי לך להזדרז. מחכה לך ממש הפתעה!

רוני עלה הביתה. אבל סבלנות כבר בכלל לא היתה לו. הוא היה מאד סקרן. וחוץ מזה, כפי שכולכם יודעים, סבלנות לא קונים בשום חנות!

פרק שני: הביצה

רק פתחה המטפלת רינה את דלת הבית, ורוני קרא:

-אני רעב. אני רוצה לאכול!

-איזה מין דיבורים אלה? ענתה לו רינה. שכחת שוב את מילת הקסם, בבקשה?

-בבקשה, בבקשה, אמר רוני, אני מאד-מאד רעב. ובליבו חשב - בבקשה היא בכלל לא מילת קסם. זוהי מילת נימוס. ובאמת לא יפה לדבר אל רינה, המטפלת הנהדרת שלי, בלי להוסיף בבקשה. אבל בקשר לקסמים, אני יכול לספר לרינה כמה דברים מענינים על קסמים ועל קוסמים. למשל, אני יכול לספר לה על הקוסם ררוטונגה! אבל בסופו של דבר החליט לא לספר לה כלום. הוא חשש שגם רינה לא תתיחס ברצינות לסיפור הנסיעה בחללית.

האמת היא שרוני לא היה כל-כך רעב. הוא פשוט רצה להגיע כמה שיותר מהר לחצר, כדי לדעת איזו הפתעה הכין לו שם חתולי-תולי.

אחרי הארוחת הצהרים, שהיתה מאד טעימה, כרגיל, אמרה רינה שעכשיו צריך קצת לנוח. רוני התישב בסלון, והתחיל לצפות באחת מהקלטות שלו. אבל הסרטים שהוצגו שם שעממו אותו. הוא כבר הכיר את כולם בעל-פה. הוא נכנס לחדרוכדי לבדוק מה שלום חיות הצעצוע שלו. כולן ישבו בשקט על המדפים, כאילו לא קרה דבר, כאילו לא היו רק אתמול בנסיעת הרפתקאות בחלל. רוני נזכר שהחיות התלוננו שהוא כמעט כבר לא משחק איתן. הוא הוציא אותן מהמדפים, הכניס אותן לשתי מכוניות גדולות, והסיע אותן לטיול על-פני כל הבית. אף אחת החיות לא אמרה מילה, אבל רוני הרגיש שהן ממש מרוצות. וכשסידר אותן לבסוף בחזרה במקומותיהן, נדמה לו שהן אפילו מחיכות. הוא זכר לא להניח את התנין על גבו, וגם להשאיר מספיק מקום לצוארו הארוך של הג'ירף.

כשירדו רוני ורינה לחצר כבר חיכה חתולי בכניסה לבנין.

הילדים שיחקו, המטפלות ישבו על הספסל והשגיחו.

חתולי התחיל ללכת לכוון השיחים הגדולים שליד הבית, אותם השיחים שמאחריהם הסתירו אתמול את החללית. החללית עמדה שם.

-ועכשיו תראה לי את ההפתעה שלי? שאל רוני, ומיד הוסיף, בבקשה!

-יפה רוני, ענה חתולי. אני רואה שהחלטת להיות ילד מנומס.

-חתולי הפנה את חוטמו לעבר ערימה של קופסאות, שקיות ובקבוקים שהיו מושלכים ליד החללית.

כך נראתה הביצה לראשונה לרוני. היא היתה מונחת על האדמה, בין קופסאות ושקיות. אחרי שרוני וחתולי ניקו את המקום, הכל נראה הרבה יותר יפה.

 

-ראה רוני, אמר חתולי. כאשר חזרנו אתמול היינו מאד עיפים, וגם מיהרנו להכנס הביתה, לפני שכולם יתעוררו. הבוקר ניגשתי לבדוק מה שלום החללית שלנו, וראיתי את כל ערימת הזבל הזו. אלה כל השאריות של האוכל והשתיה, וכל מיני דברים שלקחנו לדרך. לא יפה להשאיר זבל בחצר, אז אני החלטתי שנעשה היום ביחד ניקיון. אבל פתאום הבחנתי במשהו מוזר ביותר!

חתולי דחף ברגלו שקית פלסטיק גדולה, ומתחתה התגלתה, לא תאמינו, ביצה!

-מה זה שאל רוני. ביצה? כל-כך משונה.... איך הגיעה לכאן ביצה? הרי לא לקחנו איתנו ביצים לדרך!

-נכון, אמר חתולי. מי זה עושה חביתות בחללית? אבל שים לב רוני. זו לא ביצה רגילה. היא ממש ענקית!

ובאמת, הביצה היתה הרבה יותר גדולה מביצה רגילה של תרנגולת, כזו שקונים בחנות. היא היתה כמעט בגודל של תפוז, ואלי אפילו אשכולית. גם הצבע שלה היה די משונה. היא היתה בצבע חום, ועליה נקודות וורודות.

-מה דעתך, שאל רוני את חתולי, מה זה יכול להיות?

-אתה שואל אותי? אני הבאתי אותך לכאן, כדי לשמוע, אולי לך יש איזה רעיון שיכול להסביר איך הגיעה לכאן ביצה משונה כזו!

רוני וחתולי התחילו לאסוף את כל הלכלוך לתוך השקיות, ואת השקיות לקחו לפח-האשפה, רוני בידים וחתולי בשינים. בזמן שעסקו בעבודת הנקיון, חשב רוני וחשב, איזה הסבר יוכל למצוא לביצה המשונה. לבסוף, בדיוק שגמרו את עבודת הניקיון צץ בראשו רעיון.

-הקשב היטב חתולי! נדמה לי שיש לי רעיון, שיתן לנו פתרון.

-רעיון בחרוזים, אמר חתולי, זה בהחלט מוצא חן בעיני. קדימה, ספר לי מה הרעיון שלך.

-זוכר את הדינוזאורים שראינו על הכוכב?

-בוודאי שאני זוכר! כל-כך פחדתי!

-כמה מהדינוזאורים התקרבו מאד אל החללית שלנו. זה היה בדיוק אחרי שפרקנו את קופסאות האוכל , כדי להכין לנו ארוחה קלה בחוץ, על הדשא. הם באו לרחרח את האוכל שלנו, אבל מהר מאד הסתלקו. כנראה שהריח לא מצא חן בעיניהם, והם העדיפו לחזור אל הבננות החביבות שלהם. אולי דינוזאור אחד, יותר נכון דינוזאורית, הטילה ביצה באחת מהקופסאות. היא חשבה שזה מקום מוגן ובטוח, כמו קן של ציפור.

-אוי-ואבוי, קפץ חתולי. מה יהיה עכשיו? הרי הדינוזאורית המסכנה בוודאי מחפשת את הביצה שלה! מה נעשה? חיבים להחזיר לה את הביצה! אבל בעצם... האם דינוזאורים מטילים ביצים?

-כן, ענה רוני. כך ראיתי בציור, בספר הדינוזאורים. גם אני מאד הופתעתי. חשבתי שרק צפרים מטילות ביצים.

-אותי זה בכלל לא מפתיע, אמר חתולי. אני יודע שגם נחשים, לטאות וצבים מטילים ביצים. לא רק ציפרים. כל החיות האלה נקראות בשם זוחלים. אבל עכשיו מה שצריך לעשות זה להחזיר לדינוזאורית את הביצה!

-לדעתי לא כדאי לטלטל את הביצה שוב בחללית, אמר רוני. אני מעדיף שנחכה עד שהביצה תבקע, ויצא ממנה הדינוזאור התינוק. אנחנו נגדל אותו קצת, ורק אז נחזיר אותו לכוכב הבננות, אל אמא שלו. מה שאני לא יודע עדין, הוא מי ידגור על הביצה הענקית הזו!

-לזה אינך צריך לדאוג אמר חתולי. רק ציפרים דוגרות על הביצים שלהן. הצבים, הנחשים הדינוזאורים וכל שאר הזוחלים, רק מטמינים את הביצים בחול, במקום בו יש הרבה שמש, וכך הביצים מתחממות להן עד שהן בוקעות, והתינוקות הקטנים יוצאים מהן.

רוני ןחתולי יצאו לערוך סיור בחצר, כד למצוא מקום טוב ומתאים. ארגז החול שבמגרש המשחקים היה יכול להיות מקום מצוין, אבל הם חששו שהילדים המשחקים בחול ירמסו את הביצה. גם כמה מקומות אחרים לא התאימו. לבסוף החליטו להקים בעצמם מקום מיוחד. מאחרי הבית מצאו בור מתאים, במקום שאיש אינו ניגש אליו, והעיקר במקום בו יש הרבה שמש. רוני רץ אל ארגז החול, מלא כמה שקיות בחול נקי, ומלא את הבור הקטן. אחר-כך חפר חתולי גומה בתוך החול. )אתם יודעים שחתולים הם מומחים גדולים בחפירת גומות. הרי הם מכינים לעצמם גומה קטנה בכל פעם שהם צריכים ללכת לשירותים...(. חתולי עבד די קשה, עד שהגומה היתה מתאימה לגודל של הביצה. חתולי ורוני הניחו את הביצה בתוך הגומה, כיסו אותה בחול נוסף, ומעל לכל פזרו מעט עלים וענפים קטנים.

.הביצה החומה עם הנקודות הסגולות נטמנת בחול עוד מעט יכסו אותה רוני וחתולי בחול נוסף. מי יודע מה יבקע ממנה - דינוזאור או לטאה?

-לזה קוראים הסוואה, אמר רוני, כדי שאף אחד לא ישים לב. אבל שמתי רק מעט עלים וענפים להסוואה, כדי שלא יסתירו את השמש, וכך הביצה תוכל להתחמם היטב.

רוני וחתולי היו מרוצים מאד מכל מה שעשו, וחזרו למשחקיהם. חתולי רץ אל חבריו החתולים, ורוני אל הילדים שבחצר.

פרק שלישי: כוכבים משונים

כולכם בוודאי מאד סקרנים לדעת מה קרה לביצה. כמובן שגם רוני וחתולי היו מאד סקרנים. למחרת ניגשו שניהם כדי לבדוק מה חדש. אבל לא היה כל חדש. הגומה היתה מכוסה בחול, העלים והענפים מפוזרים על-פני השטח, ושום סימן לא לדינוזאור, ואפילו לא לאפרוח. עבר יום נוסף, ועדין לא קרה דבר. חתולי איבד את סבלנותו.

-מה יהיה הסוף? שאל את רוני. הביצה הזו בכלל לא חושבת להתבקע. אם ישנו בתוכה דינוזאור תינוק, הוא כנראה ישן ולא מתכוון בכלל לצאת החוצה.

-סבלנות, חתולי, השיב לו רוני. ביצים לא מתבקעות תוך יום אחד, ואפילו לא תוך שבוע. פעם בנתה יונה אחת קן באדנית שעל החלון שלנו, והטילה שתי ביצים, ודגרה עליהן. המון זמן עבר עד שבקעו מהן האפרוחים. וביצה של דינוזאור, זו אולי צריכה להתחמם בשמש שנה שלמה עד שתתבקע. נצטרך אולי לחכות עד שאהיה בן שש!

מסתבר שלרוני היתה דווקא סבלנות. כל יום היה נגש למקום המחבוא, בודק אם לא נראה שם משהו חדש, וחוזר למשחקים. עבר שבוע, ודבר לא קרה. יום אחד ביקר רוני את סבא שלו. הוא לא סיפר עדיין לסבא על הנסיעה בחללית. מאז אותו יום בגן, הפסיק לדבר על הנסיעה הזו, כי שם לב שאיש אינו מאמין לו. אבל להפתעתו, סבא לא שכח שרוני התענין בנסיעה לחלל. הוא זכר היטב איך הסביר לרוני על הכוכבים, וגם שנתן לו את ספר-הכוכבים שלו בהשאלה.

-האם השתמשת כבר בספר-הכוכבים שנתתי לך? שאל סבא. הרי רצית לנסוע לחלל!

-בוודאי שהשתמשתי, קרא רוני. הספר עזר לנו מאד בדרך!

-לא סיפרתי לי דבר, קרא סבא. כבר הספקת גם לנסוע וגם לחזור?

-כן, ענה רוני בשמחה. הוא התחיל מיד לספר על כל הרפתקאות הטיסה לחלל, וגם איך נגמרה הנסיעה בכך שכל החיות החליטו לחזור ולהיות חיות צעצוע. ובסוף סיפר לסבא על ביצת הדינוזאור, איך היא נראית, ואיך שם אותה בחול במקום מסתור מאחרי הבית. רוני לא הזכיר כלל שהיה זה חתולי אשר גילה את הביצה. הוא חשב שאפילו סבא לא יאמין לכך שרוני וחתולי משוחחים ביניהם.

סבא התלהב מאד מכל הסיפורים של רוני. הוא הסביר לרוני שביצים של זוחלים )זוכרים, זוחלים זהו שמן של החיות המטילות ביצים, כמו צבים, נחשים, תנינים, ןגם דינוזאורים( מתבקעות רק אחרי הרבה חודשים באדמה, ורוני אמר שהוא יודע, וזה בדיוק מה שאמר לחתולי חסר הסבלנות. אבל מיד נזכר שהרי החליט לא לספר לאיש על חתולי היודע לדבר וגם להבין מה שאומרים לו )וגם נדמה לו שסבא מביט בו במין חיוך משונה(, והוא צחק בקול, כאילו שהדיבורים עם חתולי היו רק בדיחה. סבא הוסיף:

-אתה יודע, רוני, שהרבה חוקרים רוצים ללמוד על הדינוזאורים. הם חופרים באדמה כדי למצוא את השלדים שלהם, וגם אתה כבר בקרת במוזיאון שבו רואים שלדים כאלה. אבל דינוזאור חי, אמיתי, ואפילו שיהיה רק תינוק, זה כבר משהו אחר. בכל העולם יתרגשו מאוד מתגלית כזו!

פעם ראיתי באחד המוזיאונים ביצת דינוזאור שנמצאה באדמה, והיא בדיוק בגודל ובצבע כפי שאתה סיפרת לי. נראה אם כך שהביצה שמצאת היא אמיתית!

אחר כך שאל רוני את סבא על הכוכב בעל הזנב הארוך שראו בדרך, וגם על הכוכב שסביבו יש טבעת של זהב.

סבא הסביר לרוני שהכוכב בעל הזנב הארוך נקרא כוכב-שביט. הוא עשוי מגוש של קרח, מכוסה בקצת בוץ, והוא טס בחלל בין השמש, הכוכבים וכדור הארץ. כוכבי השביט מסתובבים להם במעגלים ענקיים מסביב לשמש ולכדור-הארץ, מתרחקים לחלל, ואחרי כמה שנים חוזרים ומתקרבים אל השמש ואל כדור הארץ, ואז אפשר לראות אותם. כאשר כוכב שביט מתקרב אל השמש, נעשה לו חם מאד. וכאשר חם, הקרח נמס ומתפורר, ממש כמו גלידה בשמש. והפירורים האלה נופלים מהשביט שממשיך לטוס במהירות, והם יוצרים את הזנב הארוך שמאחריו שנקרא בשם שובל.

גם על כוכב הטבעות הסביר סבא. לכוכב הזה קוראים שבתאי. לפני המון שנים נשרו ממנו הרבה סלעים, אדמה, חול, וכל מיני פירורים, ואלה הסתדרו מסביבו בצורת טבעת. הטבעת שאנו רואים היא בעצם המון אבנים וסלעים שטסים מסביב לכוכב הטבעות, כמו שהירח טס מסביב לכדור הארץ.

סבא הבטיח לרוני שבעוד שנה, כשיהיה בן שש, יקנה לו במתנה טלסקופ. הטלסקופ הוא מין משקפת מיוחדת, שדרכה אפשר לראות את הכוכבים מוגדלים מאד, ואפילו את הטבעות של הכוכב שבתאי.

כשלקחה אמא את רוני הביתה, מאוחר יותר באותו ערב, אמר סבא לרוני בסוד:

-תמשיך להשגיח על ביצת הדינוזאור היטב, ותחכה בסבלנות. מי יודע? אולי יבקע ממנה יום אחד דינוזאור אמיתי?

רוני היה ממש מאושר שסוף-סוף מישהו מתיחס ברצינות לסיפור הנסיעה שלו בחללית, וגם לענין הביצה המסתורית. הוא נרדם במכונית בדרך הביתה כשחיוך רחב על פניו.